"תנו רבנן: שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור." (חגיגה ה.) לכאורה הגמרא תמוהה הרי בכי מראה על חוסר אונים וכי אין הקב"ה יכול לשנות את המציאות ולא לבכות? מדוע לא אומרים הלל בראש השנה, אף על פי שממליכים את ה' כמלך? אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה? (ראש השנה לב ע״ב) כיצד ניתן לשיר שירה ביום שבו המלך עצמו יושב בדין וכל גורל החיים והמוות נידון לפניו? מדוע הקב"ה בוכה על אדם שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק? עַל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק (חגיגה ה ע״ב) אם אדם יכול ללמוד תורה אך בוחר שלא לעשות זאת, מדוע הבכי האלוהי ולא גישה של תגובה נחרצת או תיקון? מדוע הקב"ה בוכה גם על אדם שאינו יכול לעסוק בתורה – ודווקא כן עוסק? וְעַל שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק (חגיגה ה ע״ב) האם ייתכן שבכי אלוקי מתעורר גם על אדם שלומד תורה – כאשר המציאות מחייבת אותו לעזור לזולת או לעסוק בגמילות חסדים? מדוע הקב"ה בוכה על פרנס המתגאה על הציבור – גם כשהוא עושה חסדים רבים? וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר (חגיגה ה ע״ב) אם אדם דואג לצרכי הציבור במסירות ובפועל – מדוע נחשב הדבר לגאווה שראויה לבכי? מהי הגישה הנכונה לבוא איתה לראש השנה? כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ (מתפילת נעילה) כיצד על האדם לגשת ליום הדין – מתוך תחושת שלמות עצמית או מתוך ענווה, שברון לב ותלות גמורה ברחמי שמיים? על מה באמת מתבצע המשפט בראש השנה – המעשים או ההתאמה לרצון השעה? מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם (משלי כ״ח:י״ג) האם נבחן בראש השנה רק לפי כמות המצוות, או גם לפי הדיוק הרוחני של עשיית מה שנדרש באותו זמן ומצב? האם המשפט בראש השנה חל רק עלינו – או גם על הקב"ה? כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב (תהילים פ״א:ה׳) מה משמעות הפסוק המלמד שהמשפט בראש השנה חל גם על "אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" – וכיצ…