הלב והרגשות הם ה"שערים" שדרכם האדם מתחבר באמת לקב"ה - וראש השנה הוא הזמן ללמוד לא לברוח מהרגשות שלנו, אלא להיכנס דרכם פנימה ולגלות את האור האלוקי שטמון בהם. הרב בונה את הרעיון מתוך הפסוקים "שאו שערים ראשיכם", "בואו שעריו בתודה" ו-"פתחו לי שערי צדק", ומביא בשם הזוהר שה"שערים" הם שערי הלב. השכל יכול לתת לאדם ידע והבנה, אבל חיבור אמיתי נוצר דרך הרגש. בדיוק כפי שבין שני בני אדם נוצר קשר כאשר הם פותחים את הלב ומשתפים בכאב, בפחד, בשמחה או בגעגוע, כך גם הקשר עם הקב"ה נבנה מתוך עולם הרגש. לפי דרך הבעל שם טוב, החידוש העמוק הוא שגם הרגשות שנראים לנו שליליים או גשמיים אינם תקלה שצריך למחוק. בתוך כל רגש מסתתר כוח רוחני: בתוך פחד גשמי מסתתרת האפשרות להגיע ליראת שמיים. בתוך אהבה גשמית מסתתרת אהבת ה'. בתוך כעס ויסוד האש אפשר למצוא אש של שמחה והתלהבות בעבודת ה'. אפילו קנאה, דאגה, חרדה ותאווה יכולות להפוך ל"שער" שדרכו האדם מתקרב לבורא. לכן "שאו שערים ראשיכם" פירושו לפי המהלך של השיעור: אל תישאר בקליפה של הרגש - תרים אותו, תיכנס לעומק שלו, ושם "יבוא מלך הכבוד". הקב"ה כביכול מחכה לאדם דווקא בתוך המקומות הרגשיים שהוא רגיל להתבייש בהם, לכעוס עליהם או לרצות להיפטר מהם. ומה זה אומר בראש השנה? הרב ממקד את כל השיעור בנקודה מעשית אחת: בראש השנה צריך לשמור במיוחד על עולם הרגש. יש תפילות, תקיעות, סעודות וסימנים, אבל בתוך כל העשייה הזאת אסור לאבד את העיקר - מה קורה בלב שלי? אם עולה פחד - לא להיתקע בפחד, אלא לומר: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחד הזה איך לפחד ממך." אם עולה כעס - לא להסתפק במלחמה בכעס, אלא לחפש את האש הפנימית שבו ולהפוך אותה לשמחה והתלהבות בעבודת ה'. השופר עצמו מבטא את אותה נקודה: הוא אינו שיעור שכלי ואינו "מאמר". הוא קול פשוט שמעורר חרדה, געגוע, לב נשבר והתעוררות פנימית. ראש השנה מבקש מאיתנו פחות להישאר רק בעולם המחשבה, ויותר לפתוח את הלב לפני הקב"ה. במשפט אחד אל תברח מהרגשות שלך ואל תשנא אותם - הם השערים שהקב"ה נתן לך כדי להגיע אליו. בראש השנה, התפקיד הוא להרים את הרגש מהק…