שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: כדזכרנו בשיעור לדף קי״ג ביאר הרמב״ם בפירוש המשניות בכריתות (פ״ג מ״ד, אשר הפלתי ביו״ד סימן פ״ז ס״ק י״ג העיר דלשונו שם מגומגם כיון דתירגמו אותה מלשון ערבי ללשה״ק, וכדכתב הרמב״ם לר׳ שמואל אבן תיבון בד״א תתק״ס, ועיין באב״ע לאיוב ב׳ י״א) דאיסור הנאתו של בב״ח נובע רק מאיסור אכילתו, ואם אין איסור אכילתו חל על איזה דבר (משום דאין איסור חל על איסור) אין איסור הנאתה חל מעיקרא, כיון שהיא רק תולדה מאיסור אכילתה, שיאמרו שהיא איסור מוסיף שיחול עי״ז על האיסור הקודמת. והביא הקובץ הערות (סימן ל׳ דאות ד׳) דבספר המצות (ל״ת קפ״ז) ביאר דלכן אין איסור הנאה של בב״ח לאו נפרדת, כיון דענינם אחת דהנאת אכילה היא מין ממין הנאה המורחבת שאסרה התורה, והיא כדברי ר׳ אבהו בסוגייתן דאיסור אכילה והנאה משתמעין כאחת. ואע״ג דמשמע מזה דאיסור אכילה הפרטית מסובבת מאיסור הנאה הכוללת, ולא להיפך כדכתב בספר כריתות, ביאר הקובץ הערות דאיסור הנאה המורחבת נובעת מאיסור הנאת אכילה הפרטית שאסרה התורה, אבל עדיין חזינן דאיסור הנאה ואיסור אכילה ענינם אחת היא דשניהם משום הנאה היא. והרב יוסף מרקוס במאמר קודש עבירה והרחקה הציע דקיימת שני דגמים משפטיות בהטעם לאסור הדבר בהנאה: 1). מהותית/חפצית - שנאסר שימושה בכל אופן מחמת החפץ עצמה, אשר בזה קיימים שני סוגים: a). משום זיקת החפץ לגבוה ולקדושה למרחב האלקי (וכדביאר הר״ר שי ווזנר דאז איסור שימושה היא כדי שלא לפגוע בקדושתה), כאיסור הנאה של קדשים [כנותר ופיגול], ופטר חמור, ערלה להרמב״ן (ויקרא י״ט כ״ג) דהוי כביכורים שלא נגמר עדיין ויש לה זיקה לגבוה, וכלאי הכרם להספרי (פיסקא ר״ל) ד״תקדש״ דכתיב ביה היא דהיא כקודש (לפי מה דפי׳ הרד״ק בספר השרשים). ולפי״ז י״ל דהא דאסרה התורה ההנאה בכלאי כרם יותר מכלאי זרעים, היא מחמת דפוגע במרחב האלקי כיון דמנסכין אותה על המזבח. b). משום תיעובה והשחתה וקל…