הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'". רש"י מביא את דברי המדרש: 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כללותיה: "ושבתה הארץ שבת לה'" - כולל כל המלאכות לאיסור עבודת הקרקע. פרטותיה: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור, ואת ענבי נזירך לא תבצור" – פירט לך הכתוב זריעה וזמירה קצירה ובצירה, וכן שאר סוגי עבודות. ומבאר רש"י כוונת המדרש: כי אפילו שבחומש דברים משה חוזר ומפרט את ההלכות והדינים של כל המצוות. אינו חוזר ומפרט את מצות השמיטה לפי שכבר פירט כאן כפי מה שניתנו לו בסיני בכל כלליהן ופרטיהן. ומכאן אתה למד לכל המצוות שמשה חוזר ומפרט אותן על דקדוקיהן, שהכל ניתן לו מסיני ולא חלילה בדה דבר אחד מליבו. 'שמיטה' הוכחה לתורה מן השמים ברם עדיין לא מובן מדוע נלקחה דוקא מצות שמיטה כסמל ודוגמא לשאר מצוות?!? הרי יכול היה לעשות כן גם בשאר מצוות? החתם סופר מיישב: כי דוקא מצות שמיטה יש בה את ההוכחה לכך שניתנה למשה רבינו משמים ולא חלילה בדה מליבו. שהרי התורה אומרת "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". איזה אדם קרוץ מחומר ומוגבל יכול להתחייב ולקחת על עצמו כזו הבטחה? הבבא הכי גדול לא מסוגל להתחייב לכזה דבר! התחייבות כזו? לעם שלם? לדורות עולם? אין זה כי אם מן האלוקים ברוך הוא. וכיון שבמצוה זו גם טמונה ההוכחה שמשה רבינו ע"ה מוסר את הכל כפי שניתן לו מן האלוקים, היא היא המלמדת על שאר המצוות כולן.. כשם שמצוה זו ניתנה מסיני על כל כלליה ופרטיה ודקדוקיה, כן שאר המצוות כולן. שנת השמיטה נותנת ברכה ושפע לכל שש השנים האמרי שפר מבאר: כי שמיטה נקראת גם "שבת" כמו שמובא מספר פעמים בתורה. וכשם ששבת קודש משפיעה ברכה על כל ימות השבוע, כן השנה השביעית משפיעה ברכה ושפע על כל השש שנים. המכנה המשותף שביניהם הוא שבשניהם הברכה והשפע בא מבלי שאדם יעשה שום מלאכה, מבלי שיתאמץ…