בתלמוד בבלי לא מוזכרת המילה "קדיש", אלא היא מוזכרת במילים "יהא שמיה הגדול מבורך" . וכפי הנראה זהו עיקר הקדיש. יעקב אבינו הראשון שאמר 'קדיש' בעולם אולם מקורן של מילים אלו הוא קדום ביותר, ונראה כי כבר יעקב אבינו ע"ה אמרן. כמו שמספרת הגמרא במסכת פסחים דף נו ע"א שכאשר יעקב חש כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו וביקש לגלות להן את הקץ, אך אז נסתלקה ממנו השכינה. יעקב שחשש נורא שמא סילוק השכינה נגרם בגלל שאחד מבניו אינו מאמין ביחוד ה' ואינו ראוי לגילוי הקץ, לכן שאל: שמא יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל? ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו? אמרו לו בניו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – כשם שאין בלבך אלא אחד [הקב"ה] כך אין בליבנו אלא אחד [הקב"ה]. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". והנה בתרגום ירושלמי על התורה מביא הסיפור בלשון ארמית ומתרגם מילים הללו של בשכמל"ו ל: "יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין". שבהתבוננות מועטת ניתן לראות כי למעשה אלו אותם מילים של בשכמל"ו. שבח זה למדו עם ישראל לאומרו מיעקב אבינו ע"ה. דוד המלך ע"ה ודניאל משבחים בלשון זו וכן דוד המלך ע"ה אמר שבח זה כפי שאנו מזכירים כל יום בתפילת שחרית "ויברך דוד... ברוך אתה ה' אלוקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם". ואף דניאל אמר "להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא ". המילה 'קדיש' מוזכרת בספרות שאחרי התלמוד אולם לשון זו של 'קדיש' מובאת במסכת סופרים שכידוע כתבוה הסבוראים או הגאונים . ובזמן הסבוראים תיקנו אמירת 'קדיש' בעוד כמה וכמה מקומות בקטעי התפילה שאינם מוזכרים בתלמוד . המילה 'קדיש' נלקחת מהבקשה שמתחילים בה "יתגדל ויתקדש שמיה רבה". והוא על שם הפסוק בנביא יחזקאל "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'" (לח, כג). אימתי? ומי תיקן אמירת 'קדיש'? ומהי סיבת התקנה? נחלקו הפוסקים אימתי ומי תיקן את אמירת הקדיש: לדעת פירושי סידור התפילה להרוקח אמירת הקדיש נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה בעקבות חורבן בית המקדש הראשון. מאידך האורחות חיים כותב שתפילת הקדיש לא נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה כמו שאר קטעי התפילה, אלא…