שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). בשיעור לדף קי״ג ביארנו דהא דדן הש״ס הק״ו לחייב חלב פרה עם גדי בבב״ח כיון דחייב בכלאים עם גדי דלא כאמו, היא כהחינוך דטעם איסורו של בב״ח היא משום כלאים ועירוב סוגים של בשר המת עם חלב הנותן חיים וכהענין בשארי איסורי מאכלות אסורות שהם מחמת זה וכדהארכנו בשיעור לדף כ״ב-כ״ד, אשר הכלי יקר בפ׳ משפטים (שמות כ״ב י״ט) האריך ג״כ בזה. וכשדחה הש״ס דאמו חייב באותו ואת בנו עמו משא״כ פרה, היא כהגישה דהטעם של איסור בב״ח היא משום אכזריות כאותו ואת בנו. וענין איסור הכלאים והעירוב מצינו בין בבע״ח בהרבעה, ובין בזרעים בכלאי זרעים, ובין בדומם בשעטנז של בגד צמר ופשתים. ואכן העירו חז״ל על איסור כלאים דאין לה טעם הגיוני כ״כ אשר לכן האומות העולם מונין אותנו עליהם, ואינן אלא גזירת מלך. ובימי הביניים עסקו הפילוסופים והמקובלים לפשר טעמה. והרמב״ם העניק לה טעם היסטורי דכן נהגו כומרי ע״ז בימי התורה לצרף ולערב דברים הללו להוריד שפע (ולאחר שכבר נחקקה אין לבטלה ואף אי נתבטל טעמה מחמת יצוג מערכת החוק). והמקובלים ביארו דהיא משום שמערב ומקצץ בנטיעות שבהספירות לערב מקומן שאינן ראויין. וזהו דביאר הזוה״ק (פ׳ אחרי ח״ג דף פ״ו) שכשברא הקב״ה כל דבר שם לה שר הממונה עליה למעלה שאין לה לצאת ממקומה הראויה החוצה, וכשמתערב הדברים עוקר השר ממקומה שחקק הקב״ה שתהיה בה בהקוסמוס; וזהו שנקרא האיסור ״כלאים״ דבזה הוא משים הדבר אל תוך כלא שמערבן בע״כ (וכמו מי שמאסר ביחד בע״כ אותם קטבים מגנטיים השווים שרוצין לדחות זא״ז), ורק במקום שצוה הקב״ה לערבן אינם מנוגדים זל״ז. אבל חז״ל לא עסקו בזה כ״כ, כיון שגישתו אל האלוק ומצותיו היו באופן יחסי וציות אליו וכגישת חכמי אשכנז. ב). תוס׳ הקשה דדילמא לא התיר התורה בבישול בשבת כי אם האיסור הנאה אבל לא האיסור אכילה, דהא סוגייתן אתיא כר׳ אבהו דכשאסר התורה הדבר אסרתה אותה בין באכילה ובין בהנאה…